אימון שינוי קצב


25 Aug
25Aug

את האימון המתוכנן ביצעתי כבר לפני כשבועיים.

אימון לא קל פיזית ופסיכולוגית.

מתחיל ב 12 דקות ריצה קלה עד בינונית ולאחריו מגביר קצב כדלהלן:

2 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

2 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

4 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

5 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

5 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

5 דקות - קצב ריצה של 4:40 דקות לק"מ

5 דקות - קצב ריצה של 5:05 דקות לק"מ

סה"כ אימון של שעה, אך בעצימות גבוהה.

את האימון בצעתי על מסילה, בחדר כושר.

לפני האימון ביצעתי מספר תרגילי בטן, חייב לחזק את שרירי הבטן. מרגיש שהזנחתי אותם בזמן האחרון.

הגעתי לאימון בחוסר מוטיבציה ועייפות. הייתי קרוב "על הקצה" לוותר וללכת לנוח בבית, אבל מנגד שכנעתי את עצמי בכך שאני ממש בישורת האחרונה לקראת המרתון וזה לא הזמן לוותר.

שכנעתי את עצמי להתחיל את האימון העצים בכך שנתחיל ונראה מה יהיה. מקסימום אפסיק...(כאילו המצפון היה מאפשר לי את זה).

התחלתי את 12 דקות ריצת החימום. היה בסדר גמור.

הגברתי את הקצב לאותם מקטעי 2 דקות. גם היה בסדר והרגשתי חזק.

עברתי למקטעי ה 4 דקות. פה כבר התחלתי להרגיש קושי.

לא קושי פיזי, אלא יותר מנטאלי. חשבתי על הזמן שעוד נותר לי לסיום האימון. איך אסיים בקצבים הללו?

התחלתי לשכנע את עצמי שאעשה עם עצמי "חושבים" אחרי כל מקטע. ברור שזה בולשיט אבל מפתיע שזה עוזר.

שוב, הכל בראש.

הגעתי למקטעי ה 5 דקות.

פה כבר הרגשתי את עייפות הרגליים בנוסף לעייפות המנטלית.

השכנוע העצמי שלי בקטעים הללו היה שזה מבחן לחוזק המנטלי שצפוי לי בקילומטר ה 30 למרתון. מה שמכונה "הקיר".

דווקא במרתון הראשון שלי לא הרגשתי אותו כלל, אולם במרתון אחריו הרגשתי אותו בכל עוצמתו. תחושה ממש לא נעימה, בלשון המעטה.

מאבק מתיש ביני לבין עצמי אם לעצור וללכת או להמשיך לרוץ.

זה מה שהרגשתי לקראת סוף האימון.

בקיצור, את האימון סיימתי עם תחושה מעולה שלא נשברתי והתעקשתי להמשיך.

שוב...הכל בראש.


02Jun
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.