ריצה בין ערים - 30 ק"מ


09 Jul
09Jul

אחרי שבשבוע שעבר לא רצתי את ריצת הנפח, היום בתכנון ריצת נפח של 30 ק"מ. 

כן, מתחיל להיות רציני המרחק. אתגר לא קל, מה גם שלרוץ אותו בחום של חודש יולי, ממש לא פיקניק. 

לצורך כך, מתכנן להתחיל בשעה 4:00 שזה אומר לקום ב 3:00!!! 

כאחד, שהערנות שלו מתחילה רק משעה 22, טיפוס לילה רציני, הדבר מצריך הכנה מיוחדת, יום לפני. 

חוזר מהעבודה, אוכל ארוחה עתירת פחמימות, מקפיד כל היום על שתית מים ומשקה איזוטוני ולאחר מכן מארגן את הדברים לריצה (ג'לים, כדורי מלח, בקבוק מים, מגבת ובגדים להחלפה וכמובן בגדים לריצה עצמה). 

מכיוון שמכיר את עצמי ויודע שאין סיכוי שארדם בשעה סבירה, לוקח כדור שינה ובשעה 21 מוצא את עצמי כבר במיטה. 

אומנם לוקח לי זמן להירדם, אבל מסתבר שישנתי כמה שעות עד שהשעון מעיר אותי בשעה הלא הגיונית – 3:00. 

מתארגן בזריזות, אוכל משהו קל ולוקח איתי תמרים לדרך. 

היעד – טיילת חוף הים, ראשון לציון. 

הכבישים פנויים, מידי פעם מבחין ברכבים, כנראה מדובר בחוזרים מבילוי. 

חונה את הרכב בחניון שסמוך לחוף הים. מסביב עדין ניתן לשמוע מוזיקת ריקודים הבוקעת ממספר מקומות בו זמנית וכן רואה  חבורות של בני נוער צעירים וזוגות החוזרים מבילוי. 

הטיילת בראשון עדין שוקקת חיים, יחסית לשעה. 

אני מרגיש כנטע זר בנוף, עטוף בבגדי הריצה שלי ומושך מבטים משתאים.

מבצע חימום מפרקים קצר ויאללה מתחילים. 

רץ לאורך טיילת ראשון שמתחברת עם טיילת בת ים. לוקח זמן להיכנס לקצב. 

לאורך הטיילת מבחין, מידי פעם ,בחבורות צעירים, חלקם "מתודלקים", חלקם יושבים על הספסלים הפזורים לאורך הטיילת ומעשנים נרגילה. 

מנסה להתעלם בתקווה לא לעורר תשומת לב. 

לא מרגיש בנוח לרוץ לבד בתנאים האלה אבל זה מה יש. 

מגיע לגבול בת ים יפו ועתה צריך לרוץ בטיילת יפו עד לנמל. רק שנעבור את זה כבר, אומר לעצמי. 

בינתיים, נכנס לקצב ריצה. מזג האוויר יחסית נעים, למרות הלחות המעיקה. 

כמה חבר'ה, תושבי המקום, מעודדים אותי להצלחה כשעובר על פניהם...חמודים. 

נכנס לנמל יפו וממשיך לכיוון טיילת תל אביב. פה כבר מבחין מידי פעם ברצים ומרגיש יותר בטוח. 

אני בקצב ריצה שתכננתי ומרגיש טוב, כאילו יכול להמשיך ולהמשיך. 

נכנס לנמל תל אביב ומצפין לכיוון תל ברוך. 

בקילומטר ה 15 אמור להסתובב חזרה אך מחליט להמשיך עוד קצת עד לברזייה הקרובה. שותה, לוקח כבר את מנת הג'ל השנייה וכן כדור מלח. 

מתחיל להרגיש את העייפות, הרגליים כבדות. מנסה להתעלם מהמצב ולהתמקד בריצה עצמה. 

עם כל קילומטר נוסף, כך עולה דרגת הקושי. 

הבגדים ספוגים בזיעה שנוטפת (הלחות הזו...), הרגליים כבדות. 

מגיע לעלייה הרצינית האחרונה, מבית פרס לשלום לכיוון בת ים. מדובר בעלייה משופעת ויחסית ארוכה. סיוט. השרירים מלאים בחומציות ומרגיש שכל צעד מצריך מאמץ אדיר. מרגיש קרוב לסף שבירה ומעבר להליכה, אבל מסרב לוותר. 

זהו, סיימתי 30 ק"מ. 

אני מותש. איך אני שורד מרתון שלם? 

מקווה שריצות הנפח הבאות הגוף יסתגל לקושי ויהיה פחות קשה.

מגיע לרכב, מחליף לבגדים יבשים. מגלה שפשפות במפשעות...אף פעם לא סבלתי משפשפות. 

אקנה באדיגלייד, לשימוש לריצות הבאות. 


לסיכום – 4 ערים, 3 ג'לים, 2 כדורי מלח ושפשפת אחת.....דיינו.

02Jun
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.