ריצת היכרות בווינה


10 Sep
10Sep

נחתנו אתמול בערב בווינה.

הטיסה עברה חלק ובסה"כ תוך כ 3 שעות נחתנו בשדה התעופה בווינה בשעת ערב.

כבר בטרמינל מרגישים את ההקפדה החמורה מפני הנגיף.

בביקורת הדרכונים יש להציג את תעודת ההתחסנות (מסתבר שבדיקת ה PCR שעשינו בארץ לקראת הטיסה הייתה מיותרת).

הפקיד די התרשם שהצגנו לו תעודת התחסנות עם 3 חיסונים. אמר שזה בהחלט מספיק מכיוון שבאוסטריה מתחסנים כרגע רק בחיסון השני, אז שלושה...כמעט פרס לנו שטיח אדום.

אספנו את המזוודות, שהגיעו ממש מהר במסוע, צמודים אחד לשני.

בחוץ כבר חיכה לנו נהג המונית שהזמנו עוד מהארץ, שלקח אותנו ישירות לבית המלון.

סוף סוף, אנחנו נמצאים בווינה. כל הדחיות, ביטולים, בידודים והקשיים בדרך, לא מנעו מאתנו את הרגע. 

תוך כדי נסיעה מזהה מבנים ומקומות שנחקקו בזיכרוני, כאשר עברתי ולמדתי שוב ושוב את מסלול  המרתון באמצעות תוכנת Google Earth.

כאלו  ביקרתי בעיר הזו בעבר.

הגענו לבית המלון אשר מרוחק כ 5 דקות הליכה מנקודת הסיום של המרתון.

בית מלון ממש נחמד, אפילו נתנו לנו חדר ברמת דלוקס, רמה  מעל לרמה שהזמנו ובנוסף זכרו שלגלית יש יום הולדת ונתנו לנו קופון למשקה זוגי חינם בבר המלון.

עלינו לחדר, עייפים אך רעבים.

פרקנו את המזוודות וירדנו כדי למצוא משהו לאכול לפני השינה.

מסתבר שבווינה, בשעה 22:00 כל המסעדות סוגרות את המטבח וניתן להזמין רק משקאות..

עברנו ממסעדה למסעדה ברחוב שבו ממוקם בית המלון. בנוסף, לא היה לנו מושג אם אנו הולכים לכיוון מרכז העיר ששם הסיכוי למצוא מקום פתוח גדול יותר.

כבר דמיינו שאנו מסיימים את הערב באכילת במבה וביסלי שנשארו לנו עוד מהארץ.

ואז ראינו  דוכן קטן, שממוקם ליד תחנת רכבת, שמוכר נקניקיות ופיצה. קצת עולב, אבל הבטן מקרקרת.

הזמנו נקניקיה ווינאית בלחמנייה. החוויה הקולינרית הראשונה שלנו בווינה.

הלכנו לישון עייפים ומרוצים.

בבוקר, משום מה, התעוררתי מוקדם מהצפוי. ציפיתי ליקיצה טבעית אבל כנראה ההתרגשות עשתה את שלה וקמתי בסביבות 7 בבוקר.

בשבילי זה מוקדם, בשביל גלית, זה עוד יום...

מזג האוויר בחוץ כל כך שונה מהארץ. רוח קרירה ונעימה.

החלטתי שארוץ כשעה ברחבי העיר, על מנת לשחרר לחצים וגם להתרשם מהעיר ולאחר מכן נלך לאכול ארוחת בוקר בחדר האוכל במלון.

שמתי על עצמי בגדי ריצה, שתיתי משקה איזוטוני, חטיף קטן ויאללה, עושה דרכי החוצה.

העיר עדין מנומנמת, כל המסעדות ובתי הקפה עדין סגורים, בקושי רואים אנשים ברחובות.

מתחיל לרוץ, איזה התרגשות. אין לי מושג לאן אני רץ אבל תוך כדי מתפעל מהמבנים המסוגננים והמעוטרים בצד הדרך.

מנסה להפעיל את חושיי על מנת לזהות את המסלול שבו עובר המרתון.

פניתי שמאלה, ימינה, ישר עד שסוף סוף זיהיתי את המסלול והתחלתי לרוץ לאורכו.

מדהים... זה היה בדיוק איך שדמיינתי וראיתי אותו דרך המחשב, כשעברתי ולמדתי אותו, רק בגודל טבעי הפעם.

הרגשתי כאילו רץ במסלול הבית. הנה מצד שמאל שלי בית האופרה. הנה עברתי עכשיו את מוזיאון הטבע והאומנות עם המבנה הייחודי להם.

מגיע לגשר החוצה את הנהר ומבחין במצפה הכוכבים ובמגדל העגול הממוקם מולו.

איזה התרגשות, הכל ממש זהה למה שדמיינתי וראיתי.

מזג האוויר מושלם. רוח קרירה, אני בקושי מזיעה. איזה הבדל מול התנאים בארץ.

כבר מחכה למרתון שיתקיים בעוד יומיים.

מסתובב חזרה ורץ לכיוון הבית מלון.

הבעיה שאחרי שעברתי שוב את בית האופרה, שדי קרוב למלון, לא זכרתי את הדרך למלון והלכתי לאיבוד.

פתאום כל הרחובות נראו זהים.

אין עלי טלפון. מזל שלקחתי איתי את הכרטיס המגנטי לחדר שעליו רשומה הכתובת.

לאחר שהתייאשתי מלמצוא לבדי את המלון, פניתי לעזרה מבחורה שבדיוק פתחה את בית הקפה וסידרה שולחנות.

מזל שידעה אנגלית.

את המלון לא הכירה אבל ישר הכניסה את כתובת המלון לטלפון שלה ונתנה לי הנחיות איך להגיע.

מסתבר שהייתי ממש קרוב. 2 דקות הליכה משם.

הגעתי לחדר וסיפרתי בהתרגשות לגלית על חוויותיי. התקלחתי וירדנו לאכול ארוחת בוקר שלאחריו נחגוג לגלית יום הולדת בבית קפה ווינאי מפונפן  ונמשיך רגלית להכרת מרכז ווינה.

סה"כ ריצת היכרות - 8.28 ק"מ בקצב נינוח וכייפי.




02Jun
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.