ריצת נפח - 27 ק"מ של עונג


05 Jun
05Jun

ריצת הנפח הזו הייתה אמורה להתבצע במקור לפני 3 שבועות אבל מי ציפה שינחתו עלינו "סוכריות" מהשמיים המשוגרות מעזה.

בגדול, הייתי יכול לאלץ את עצמי לצאת ולרוץ אבל תחושת המתח, האזעקות והחדשות שזרמו כל דקה גזלו ממני את כל האנרגיה.

אז נכון שגם בתקופה זו רצתי, אבל ממש ריצה לשימור הקיים ולא לפי התוכנית. ריצות קצרות ובקצב נוח.

שבוע שעבר, לאחר שהמצב נרגע וחזרנו לשגרה החלטתי להשלים פערים ולבצע את הריצה. רק לא לקחתי בחשבון ששבועיים לא רצתי רציף וכן מזג האוויר היה ממש חם, על סף שרב והתחלתי יחסית מאוחר (שעה 05:45 בבוקר) כך שכבר על ההתחלה הרגשתי בקושי שהלך והתעצם ככל שהריצה התקדמה. אבל החום הכריע אותי אחרי 25 ק"מ. הרגשתי שלא מסוגל לסיים אפילו את ה 2 ק"מ הנותרים. הגעתי למצב שאת הקילומטר ה 25 סיימתי בקצב של מעל 7 דקות לק"מ...רחוק רחוק מהמטרה. לפעמים צריך לדעת מתי לוותר ולנסות בפעם אחרת. הבריאות היא מעל הכל.

לאחר הסקת מסקנות, תכנון המסלול והקדמת הריצה לשעה 5:00. הכנתי מראש ליד המיטה את בגדי הריצה, בגדים להחלפה שיגיעו אלי בסיום הריצה עם גלית, בת זוגי. 

אי אפשר לשתות קפה עם בגדים רטובים ...גם לסבל יש גבולות (ציטוט ששמעתי פעם).

הכנתי את הפאוץ' עם הג'לים וכדורי המלח. הרבתי לשתות משקה איזוטוני במהלך היום כדי להגיע רווי נוזלים לריצה.

בקיצור, עושה את המירב על מנת שהריצה תעבור בצורה טובה.

יום שבת, שעה 4:30 בבוקר... שעון המעורר מעיר אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני ממש אבל ממש לא טיפוס בוקר. קם מהמיטה בחוסר חשק. גלית אומרת לי בצחוק/חצי רצינות " בחרת לך תחביב משהו משהו...למה לא מקרמה?" קם והולך להתארגן. עדין הולך כמו זומבי וממלמל "למה אני צריך את זה..." 

שותה קפה שחור, אוכל פרוסה דקה של לחם לבן עם דבש. מתחיל להתאושש.

יורד למטה ומתחיל לבצע חימום מפרקים. השמים מתחילים להתבהר באור ראשון של בוקר. אני ומספר חתולים הם היחידים שערים כרגע ברדיוס של קילומטר.

מתחיל בריצה קלילה על מנת שהגוף יתעורר. רוח נעימה מלטפת. הלוואי ותישאר איתי לאורך זמן.

המסלול המתוכנן הוא להתחיל מאם המושבות בפתח תקווה עד לאצטדיון רמת גן וגשר המכביה ומשם לאורך הירקון עד אסותא. משם מסתובב ורץ חזרה לגשר המכביה וממשיך לאורך הירקון עד נמל תל אביב ומשם ריצה לאורך הטיילת לכיוון יפו. באזור בית האצ"ל אחורה פנה עד לארומה שבנמל תל אביב, שם מחכים לי גלית עם חברי קבוצת הריצה שבה אני מאמן לקפה המסורתי של אחרי.

הרוח הנעימה מלווה אותי. איזה הבדל בחום יחסית לשבת שעברה. מזל גם שיצאתי יותר מוקדם. מרגיש שהכל עובד כמו שצריך. יכול לתת יותר אבל לא נותן לעצמי. יודע שעדין אני בהתחלה ויש לפני עוד מרחק רב וצריך תמיד לחשוב על זה (לקחים מהעבר הרחוק). לאחר 45 דקות של ריצה שולף את הג'ל הראשון ומכניס מתיקות ואנרגיה ששומרים אותי בקצב הנכון. עכשיו שאני בפארק, אני מקפיד גם על לגימת מים כל 15 דקות, להרטיב ולצנן את הגוף. לאחר שעת ריצה לוקח גם כדור מלח. 

מתחיל לראות בודדים הרצים בפארק וככל שהזמן עובר תנועת הרצים הולכת וגוברת. האמת, שאוהב את האווירה של בוקר ספורט, הבעיה שלי היא הקושי בהתעוררות. ההרגשה עכשיו מפצה על הקללות של הבוקר בבית.

מזג האוויר הולך ומתחמם. נראה לי שבשבת הבאה אצטרך לצאת יותר מוקדם. מה שמעודד אותי זה שעדין שומר על קצב קבוע ומרגיש שאף יכול להגביר.

סוף סוף רואה את הים. הגעתי לנמל. מתחיל להיות עמוס ברצים וצריך להיזהר ולפתוח עיניים סביבי. גם החום עושה את שלו ומרגיש את קרינתה הישירה של השמש. מתחיל לדבר ולעודד את עצמי. מנסה להתעלם מרעשי הרקע של קושי וחום. השמירה על זמני לקיחת הג'ל, שתיה, כדור המלח ובמקביל שמירה על קצב קבוע הם שמעבירים לי את הזמן.

בדרך, בטיילת תל אביב, פוגש רצים. רובם פנים מוכרות. כאלה שפוגש כבר שנים מידי שבת וחולף על פניהם. אין לי מושג מי הם, שמם או כל פרט אחר אבל כבר שנים מזהה אותם, את סגנון הריצה. הפכנו למעין משפחה זרה. בנוסף, פוגש גם רצים שבעבר התאמנו יחד ומכירים מהאימונים בעבר. מחייכים, אומרים מילה טובה וממשיכים בדרכנו.

עוד קילומטר...עכשיו כבר זה נטו בראש. הרגליים כבדות, הגוף רותח והזיעה מכסה את כולי. עברתי את הילטון לכיוון חוף מציצים בואכה לכניסה לנמל תל אביב. השעון מראה שעוד 200 מטר וסיימתי. רואה מרחוק את גלית והחברים מחכים לי על הרציף ליד ארומה.  

זהו...סיימתי. עייף אך מרוצה. גם את המרחק הזה כבשתי חזרה.

עכשיו זה זמן קפה ודיסקוסים אל מול הים.

שבת שלום

02Jun
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.