יום שישי, חם ולח.
לפי תוכנית הריצה הייתי אמור היום להיות לאחר אימון עליות שבוצע אתמול ולפני ריצת נפח של 28 ק"מ מחר.
בפועל, שום דבר מזה כנראה לא יתקיים.
לא, אני לא פצוע אבל נמצא בתקופה לחוצה נפשית. הגוף מסמן לי להאט, להוריד הילוך. לקחת מנוחה קצרה ולחזור חזרה.
קם בבוקר וקורא פוסטים, תמונות ניצחון עם חיוך של אין על העולם הזה, שבירת שיאים, התמודדות עם החום.
פוסטים שאולי אני הייתי מעלה רק לפני שבוע על מנת לטפוח לעצמי על הכתף ולקבל אישור מאחרים.
ממש מקנא, כן מקנא וזה לא עושה לי טוב.
אני, פריק קונטרול, שחייב שדברים יבוצעו בהתאם לתוכנית, משחרר טיפה.
זה מוציא אותי מדעתי אבל יודע שחייב את זה לעצמי.
מחר, שבת. תהיה השבת הראשונה זו תקופה ארוכה מאוד שכנראה אקום ואתעורר ביקיצה טבעית ולא כשעדין חשוך בחוץ.
אנסה להנות מהמנוחה על מנת לצבור אנרגיות מחודשות ולא להתייסר על כך שהפסדתי אימון.
לכל אותם רצים, שגם אני נמנה ביניהם, שדוגלים בסיסמא "לא לוותר", לפעמים ישנם רגעים שצריך לעצור, להתבונן, לנוח ולחזור בכוחות מחודשים.
שבת שלום