ריצה בהר איתן – כמעט 4 הקפות שלמות

לפי תוכנית האימונים, אני אמור לרוץ היום 32 ק"מ. 

מזג האוויר ממשיך להיות קיצוני בכל המובנים. חום ולחות שלא זכור לי (כנראה הזיכרון שלי קצר כל קיץ). 

תכננתי לצאת בסביבות השעה 23 לכיוון חוף הים בראשון ומשם לרוץ לכיוון תל אביב, אבל מהר מאוד כשיצאתי מפתח הדלת רק כדי לזרוק זבל, היכה בי החום והלחות. 

זה בלתי אפשרי... 

מחפש אזור קריר יותר וכך מגיע שוב להר איתן. 

לפי תחזית מזג האוויר, בשעה 5 בבוקר אמורות להיות 19 מעלות!!! (כאילו מדובר בארץ אחרת). 

אומנם, לא מדובר במסלול קל המדמה את המסלול הצפוי בווינה, אשר רובו שטוח. אין מה לעשות. זה יהיה השלמה גם לאימון עליות שפספסתי השבוע. 

קם בשעה הלא נורמלית מבחינתי, 4 בבוקר של יום שישי. 

כל הציוד מאורגן לריצה. בגדים להחלפה ( 3 סטים), פנס ראש, אצטרך לפחות בהקפה הראשונה שאמורה להיות לפני הזריחה, ג'לים, ג'ריקן מים ועוד...

הדרכים כצפוי היו פנויות ובשעה 5 מוצא את עצמי בחניון הסטף החשוך. 

להפתעתי, בניגוד לפעם קודמת באותה שעה שאז הייתי המשוגע היחידי, הגיעו יחד איתי עוד כמה "שרוטים" המצוידים בפנסי ראש לריצה. 

עוד יותר הופתעתי כאשר רואה מולי זוג רצים (אישה וגבר) אשר דיווחו לחבורה שכרגע סיימו הקפה ראשונה... 

מזג האוויר אכן היה בהתאם לתחזית, אפילו קריר במקצת...איזה כייף. 

שם את פנס הראש עלי ומדליק אותו על העוצמה המקסימלית ומתחיל בריצה. 

צריך להתרגל לרוץ בחשיכה. החשש ליפול מעצמים שלא רואים, גורמת לרוץ בצורה איטית יותר עם ריכוז ממוקד אחר כל צעד וצעד. 

החשכה מסביב מוחלטת ומרחוק אני רואה את פנסי הראש של החבורה שהתחילו בריצה כמה דקות לפני. 

הגוף עדין לא התעורר וההתחלה לא קלה. מתנשף הרבה, למרות שעד הקילומטר הרביעי הדרך אמורה להיות קלה וברובה במגמת ירידה.

גם פנס הראש לא נוח לי. לא רגיל שיש לי משהו על הראש. עניין של הרגל כנראה. 

בהדרגה נכנס לקצב הריצה. 

מזג האוויר מושלם. לעיתים נכנס לכיסי אויר קרים שמזרימים בהפתעה אויר קריר לגוף ומצננים אותו. 

קצב הריצה יחסית איטי. גם בגלל הריצה הלילית וגם כי עדין לא מרגיש שהבראתי לחלוטין. עדין מרגיש חולשה ברגליים. עדין מברר עם רופאים ובדיקות דם על מנת לאתר את מקור הבעיה. 

מגיע לקילומטר הרביעי שממנו הדרך הופכת להיות מאתגרת.

מכיוון שמכיר את המסלול כל כך טוב, אני עובד על עצמי ברגעים הלא קלים של העלייה שצפויה בהמשך גם ירידה שתאושש מהמאמץ. 

בכלל זה כלל מבחינתי להכיר את המסלול שבו אני רץ. לדעת מתי יש עליות ומתי ירידות וזאת על מנת להכין את עצמי נפשית כדי לא להישבר בזמן המאמץ.

 מסיים הקפה ראשונה, עם העלייה החדה לחניון הרכבים. 

רץ מהר לכיוון הרכב. שותה הרבה מים, לוקח ג'ל וכדור מלח. מחליף בגדים הספוגים בזיעה לבגדים יבשים. שם ברכב את הפנס ראש (הזריחה בעיצומה) ויאללה לסיבוב הבא. 

הגוף כבר חם, בגדים יבשים והדרך מוארת בקרני שמש ראשונות. מרגיש הרבה יותר קליל מהסיבוב הקודם. 

במסלול ניתן לראות כבר רצים נוספים ורוכבי אופניים. 

מזג האוויר עדין בסדר גמור. קצת התחמם אבל אין מה להשוות לחום במרכז. 

לקראת סיום ההקפה הנוספת ובזמן עליה לא קלה בסוף, פוגש את גלית שרצה מולי. 

באה לפגוש ולתמוך בי ועל הדרך גם לרוץ....אלופה. 

כשפוגש אותה אני עם הלשון בחוץ לקראת סיום העלייה. נראה מותש ואומר לה שממש קשה. 

אכן, באותו הרגע היה קשה אבל בהמשך, לאחר סיום העלייה הכל נראה יותר וורוד. 

מגיע לרכב ושוב בהתאם לרוטינה הקודמת, שותה המון, מחליף לסט בגדים יבש, ג'ל וכדור מלח ויאללה להקפה הבאה. 

מתחיל להרגיש את העייפות והחום. הרגליים מתחילות להיות כבדות. החום והעייפות מתגברים ככל שהזמן עובר. 

פוגש שוב את גלית, הפעם לקראת סיום ההקפה שלה. לוגם מבקבוק המים שלה ובנוסף שופכת עלי בקבוק מים קרים שהיה עליה, על מנת לקרר אותי...(אין עליה...) וממשיך בדרכי. 

מגיע לחניון בסיום ההקפה השלישית. מותש מאוד. איך אני הולך לעשות סיבוב רביעי??? 

בינתיים מחליף בגדים לסט יבש נוסף. שותה. 

עכשיו כבר מרגישים את החום. למה לא יכל להישאר כמו בבוקר. 

רואה שוב את גלית באה לקראתי. חושבת שסיימתי. הלוואי... יש לי עוד הקפה אחת. 

מנסה לשכנע אותי לרוץ חצי מהמסלול, כלומר לסיים 28 ק"מ. לא מסכים לוותר לעצמי ומתפשר על 30 ק"מ. 

מתחיל בהקפה האחרונה. 

חם מאוד, הרגליים זזות על אוטומט. המחשבה שלי זה לסיים עם זה כבר.

ממש מאבק בין הגוף למוח. מי ישבר ראשון. 

כאן נכנס כבר האלמנט הפסיכולוגי. הריצה מבוצעת "דרך הראש". משכנע את עצמי שזה אפשרי. 

מגיע לנקודת ה 3 ק"מ שבה אני אמור לחזור חזרה על מנת להשלים 30 ק"מ. אבל משהו בי אומר להמשיך. 

יודע שמהנקודה הזו עד לקילומטר הרביעי הדרך בירידה כך שיהיה לי יותר קל ואולי זה ידרבן אותי להמשיך עד הסוף. 

ממשיך בריצה, אכן הדרך במגמת ירידה אבל מגלה שכאשר הגוף עייף וכבד אז גם בירידות זה קשה. 

מגיע לנקודת ה 4 ק"מ שמשם מתחילים העליות האתגריות ומחליט לעצור ולנוח מספר דקות ולהחזיר כוחות. 

מוצא. פינה מוצלת, שבשעות האלה הולכות ומתמעטות. מחליט לקחת את הג'ל האחרון שיש לי כדי שיתן לי בוסט לסיים. 

להפתעתי אני פותח את רוכסן הפאוץ' ורואה שהג'ל נזל והתוכן שלו היה כמעט ריק.

ליקקתי את מה שנשאר וכן את השאריות שנשארו על הפאוץ'. ממש מעט ולא מספיק. 

מתחיל לרוץ את הדרך חזרה. 

מסתבר שיש חוק "זניח" בטבע, שאומר שמה שהיה במגמת ירידה הופך לעליה בדרך חזרה. פרט שולי, שממש לא עזר לי בהמשך. 

הפינות המוצלות כבר כמעט ונעלמו וקרני שמש ישירות נוגסות מכוחי. חייב להשלים 30 ק"מ. לא עוצר לפני, משכנע את עצמי. 

מגיע מותש, צמא ועייף לקילומטר ה 30. עוצר את השעון ונח מספר דקות להסדרת דופק ונשימות בפינת צל קטנה.

ממש צמא. נשארו לי 2 ק"מ של הליכה בשטח החם. איזה טעות שלא יצאתי עם בקבוק מים. 

מוריד את החולצה ומניח אותה על הראש ומתחיל בהליכה חזרה. 

מידי פעם עוצר בפינה מוצלת וממשיך הלאה. 

מדמיין את עצמי מגיע לחניון ופשוט מרענן את עצמי במקלחת מים מהג'ריקן שמחכה לי ברכב. 

הנה, כבר רואה את החניון ברקע.. 

עושה צעדי בכבדות לכיוון הרכב ורואה את גלית מחכה לי לידו, יושבת על סלע מול נוף מדהים של הרי ירושלים. 

דבר ראשון שעושה, פותח את דלת הבגאז', שותה כמות גדולה של מים ואז מניף מעל ראשי את הג'ריקן ושופך על עצמי את כל תוכנו. וואוו...איזו הרגשה אדירה. 

מידי פעם נתפס לי שריר אך משתחרר מהר מאוד. 

הגעתי ממש לקצה היכולת שלי היום, בתנאים הקיימים. 

מרוצה מעצמי אבל מצד שני לוקח ברצינות את הלקחים שלמדתי מהריצה היום. 

לסיכום – 30 ק"מ. היה מאתגר