ריצה מסכמת - מועד א'

עוד פחות מחודש תתקיים ההזנקה למרתון וינה (מלח מים..מלח מים...3 נקישות על עץ  וכן כל התפילות שאקח בו חלק).

הגיעה הזמן לריצה המסכמת. ריצת ה 36 ק"מ אשר אמורה לסכם ולתת מדד על היכולת לסיים מרתון שלם.

כבר תקופה ממושכת שאני מסתובב בתחושת תסכול לאחר ביצוע הריצות הארוכות בסופי שבוע. 

לא עמדתי במרחקים המתוכננים, פעם אחר פעם. 

מחלה מסתורית (שעד היום אין לי מושג מה היה שם) גרמה לי לחולשה דרסטית ביכולת למשך יותר מחודש.

בנוסף, מזג האוויר הלוהט שפוקד אותנו, לא אפשרו לי לבצע ריצות ארוכות והגוף היה קורס בשלב מסוים.

זו הפעם האחרונה שאני נרשם למרתון בספטמבר. סיוט!!!! כל הריצות הארוכות נופלות על אוגוסט.

אז לשורה התחתונה:

עשיתי זאת!!! 36 ק"מ בוצעו.

יום לפני, עוד הייתי סקפטי שאצליח.

קמתי בשעה 2:30 בלילה / לפנות בוקר, על מנת להתחיל בריצה בשעה 3:00 וכך להימנע לרוץ את הקילומטרים האחרונים בחום.

מזג האוויר הפתיע. אומנם לא היה אידיאלי אך לעומת הימים האחרונים היה סביר בהחלט.

אפילו משבי רוח נעימה ציננו מידי פעם את הגוף.

כמובן, שאני הייתי השרוט היחידי שראיתי בנוף, שרץ בשעות האלה.

יצאתי משכונת אם המושבות בפתח תקווה לכיוון אצטדיון רמת גן ומשם דרך גשר המכביה התחברתי לפארק.

משם המשכתי עד צהלה וכשהשעון הראה 11 ק"מ התחלתי את דרכי חזרה לפארק.

גם הפעם הקפדתי על שתיה וצינון הגוף עם מים, לקיחת ג'לים וכדורי מלח בזמן.

15 ק"מ עברו ומרגיש טוב ועם אנרגיות.

איזה הבדל ענק יחסית לריצה שבוע קודם שבקילומטר ה 15 פשוט קרסתי.

הרגשתי שהורדתי "קוף ענק" מגבי באותו רגע, דבר שנתן לי מוטיבציה להמשיך.

מתקרב לכיוון גשר המנעולים, החולצה שלי ספוגה זיעה ומים ומכבידה עלי. 

מוריד אותה וזורק מאחורי סלע שהיה באזור, אאסוף אותה בסיום.

ממשיך לכיוון נמל יפו..

הלחות בשיאה ואני ממש נוטף כולי.

מתחיל להרגיש את העייפות. כמעט 3 שעות של ריצה בתנאי קיץ, 4 שעות שינה לא רציפה לפני... הגוף מתחיל לאותת.

נכנס לנמל יפו ואני כבר בקילומטר ה 30...

מפה ועד לסיום מתפתחת ריצה מנטלית. הגוף נע כבר על "אדי דלק" אחרונים של אנרגיה.

מרגיש ששני שדים קטנים מתנחלים לי בראש, כאשר אחד אומר לי לעצור..."חבל, מה יצא לך מזה? למה לסבול?"

מנגד השני משכנע אותי להמשיך ולא לעצור וזורק מידי פעם "אין דבר שאתה לא יכול. עוד קצת ואתה מסיים. אתה תהיה מאוכזב על עצמך אם תפסיק....יאללה קדימה!!!"

אלה מקצת מהקולות שהתנהלו אצלי בראש בו זמנית בכל צעד קדימה.

מי שאומר שהיכולת לסיים מרתון זה 95% בראש, אכן צודק.

ליכולות האירובית והאנאירובית בשלב הזה, אין כלל משמעות.

מגניב מבט חטוף אל השעון, עוד 500 מטר...400 מטר...200 מטר...נו, יאללה, שיסתיים כבר...100 מטר ובום, השעון רוטט על סיום 36 ק"מ.

עוצר את השעון ועובר להליכה.

כל כך גאה בעצמי, גם אם בעבר הייתי רץ את אותו מרחק מהר יותר ומסיים רענן יותר. מרגיש שעברתי דרך ותהליך לא קל ומהקושי הזה רק מתחזקים ולכן רואה את זה כסיום מתוק.

שבוע הבא מתכנן אימוני כוח וכן אימוני אירובי כשריצת הסופ"ש המתוכננת תעמוד על 20 ק"מ.

שבוע לאחר מכן, מתכנן שוב ריצה מסכמת - מועד ב' שזו תהיה הריצה הארוכה האחרונה לפני שלב הטייפר או בעברית שלב  "החידוד".