ריצת נפח בשעות הערב - לילה של סיוט

אחרי ריצת הבוקר, נסעתי הביתה. 

מקלחת וארוחת בוקר וצופה איך לינוי אשרם האלופה לוקחת את הזהב באולימפיאדה. 

איזה נחישות ובגרות בבחורה כל כך צעירה שעמדה בלחצים אדירים של מדינה שלמה אחר מדליה. מעוררת השראה. 

עם שמחה בלב ועייפות ממחסור בשעות שינה, הולך למיטה ונרדם בשנייה. 

קם אחרי שעתיים והעולם נראה וורוד יותר. 

מתחיל בהעמסת פחמימות ומכין לעצמי פסטה. בנוסף מקפיד לשתות בכל הזדמנות על מנת שהגוף יהיה רווי בנוזלים.

מתכנן לצאת לריצת הנפח למרחק 32 ק"מ בשעה 21:30, בתקווה שעד אז תהיה איזו בריזה או משב רוח רענן שיצנן את החום המעיק. 

מארגן את הג'לים, כדורי המלח, כדורי קפאין, ג'ריקן מים ובגדים להחלפה. 

את הריצה אני מתכנן להתחיל מטיילת ראשון לכיוון צפון תל אביב וחזרה. 

בשעה 21:00 פותח את דלת הבית על מנת לצאת  לכיוון הרכב. גל של אויר חם ולח שטף אותי. 

איזה הבדל בין הבית הממוזג לטמפרטורה בחוץ. איך אפשר לרוץ בכאלה תנאים? 

נוהג לכיוון חוף הים בראשון, בתקווה שאולי שם נעים יותר. 

תצוגת הרכב  מראה כי בחוץ כרגע 30 מעלות. 

מתקדם לכיוון חוף הים והמספר 30 לא יורד. 

מחנה את הרכב ויוצא. מנסה לנטרל ממוחי את המחשבות על התנאים מסביב ולהיות מרוכז בריצה. 

יורד לכיוון הטיילת. רעש והמולה. 

מוזיקה בוקעת בקולי קולות מכל בר או מסעדה באזור, כמו כן התקיימה במקום הרקדה ציבורית של שירי שנות ה 60.

 הטיילת עמוסה באנשים אשר באו לבלות את השעות האחרונות של הסופ"ש. 

מתחיל בריצה. מרגיש אנרגיה טובה וגם התנאים החיצוניים לא היו קשים במיוחד כפי שדמיינתי. 

עובר את טיילת ראשון ומגיע לטיילת בבת ים. שם המצב אף גרוע יותר. 

מדרכות הטיילת יחסית צרות ומסתבר שאומני רחוב  הופיעו לאורכה, דבר שיצר התקהלות וקושי לרוץ. 

לא זוכר את עצמי רץ בזיגזג ומתמרן בין אנשים כל כך הרבה על מנת לא להאט. 

פה אני כבר מרגיש את הלחות והחום ועוצר ליד כל ברזיה שרואה על מנת לקרר את הגוף ולשתות מים. 

עובר את טיילת בת ים. השבילים הרבה יותר פנויים. 

ממשיך לכיוון יפו והטיילת עד לנמל. 

כל הבגדים והנעלים ספוגים בזיעה המהולה במים שמזרים על עצמי כל כמה דקות לקירור הגוף. 

בנוסף מרגיש כאב בטן קל, שלא ייחסתי חשיבות, דבר שבהמשך יכה בי. 

בשלב מסוים מוריד את החולצה, על מנת להרגיש טוב יותר את הרוח ובכלל לרוץ עם חולצה רטובה זו לא חוויה נעימה.

מתחרט שבכלל יצאתי לרוץ עם חולצה מכיוון שבשלב כלשהו היה ברור לי שאוריד אותה. 

מרגיש את כובד משקלה הספוג בנוזלים. לא נוח. 

בגלל החום הכבד וההזעה החריגה אני מקדים את נטילת כדור המלח לאחר 30 דקות ריצה.

לוקח גם מנה מוקדמת של ג'ל. 

מגיע לטיילת תל אביב. מתחיל להרגיש את כאבי הבטן שהולכים ומתחזקים ככל שהזמן עובר. 

גם החום והלחות כבר בלתי נסבלים. מרגיש שכל הגוף רותח ונוזל. 

לוקח את החולצה שתלויה על המכנס, מרטיב אותה בנדיבות בברזייה שבדרך וסוחט אותה מעל ראשי כמעיין מקלחת.

 המים הקרים מצננים כל חלק בגוף, אבל אחרי כל מספר דקות נדרש לבצע זאת שוב. 

עובר דרך נמל תל אביב, גשר רידינג ופונה לכיוון תל ברוך. 

העייפות כבר מורגשת, הבגדים והנעלים רוויות נוזלים, כאילו רצתי בגשם אבל מסרב לוותר, 

חייב להגיע ל 16 ק"מ, שזו נקודת החזרה, על מנת להשלים 32 ק"מ בכללי. 

בקילומטר ה 15 אני מרגיש כאבי בטן עזים. 

לא מסוגל להמשיך...עוצר, מסתובב ומתקדם בהליכה בתקווה שהכאב ידעך. 

יודע שלפני יש עוד 15 ק"מ עד לנקודת הסיום. 

אלך 5 דקות ואז אמשיך שוב בריצה, אומר לעצמי. 

ה 5 דקות עוברות להיות 15 דקות ואני לא מסוגל לרוץ. כל קפיצה קלה גורמת ללחץ על הבטן. 

מנסה שוב לרוץ, שרירי הרגליים נתפסים. התקררו מההליכה הממושכת. מנסה להילחם גם בזה. 

ממלמל לעצמי על הטעות שהתרחקתי כל כך ונדרש במצבי לעשות את כל הדרך חזרה עם כאבי בטן, שרירים תפוסים ובגדים רטובים. 

מנסה כל כמה דקות לרוץ קצת, אבל מהר מאוד עובר שוב להליכה. 

האתגר שלי עתה זה לסיים את הריצה/הליכה כמה שיותר מהר. 

אני לא עוצר, לפחות בזה אני עומד יפה. 

עוד מאמץ...זה קטן עליך, מעודד את עצמי ברגעי משבר. 

השבילים העמוסים במבלים בתחילת הערב התרוקנו מאדם. השעה כבר אחרי 1 בלילה. 

עייף נפשית ופיזית. יודע שגלית דואגת לי ומחשבת את שעת הסיום שלי בהתאם לקצב הריצה הצפוי. 

אין לי אפילו איך להודיע לה על האיחור. 

ריצה למרחק 32 ק"מ שהייתה אמורה לפי התכנון לקחת כ 3 שעות הסתיימה לאחר 4 שעות ו 30 ק"מ. 

היה סיוט אחד גדול... 

הכל משתבש לי לאחרונה. מעמיד בספק את יכולתי לסיים את המרתון... 

נראה מה יהיה בהמשך. 

אמור להיות עכשיו בישורת האחרונה של האימונים.

 לא נמצא פיזית במקום שציפיתי וקיוויתי.