היום שלי מתחיל בשעה 5 בבוקר.
לא, לא התעוררתי לאימון.
קמתי עם שיעול טורדני שלא פסק לרגע וגרון כואב.
אפילו סימבה, הכלב, שישן בחדר ברח בבהלה.
המחשבה הראשונה שעולה לי בראש...קורונה. זה ממש לא בתוכניות שלי.
חוץ מהשיעול הטורדני הסימפטומים לא בדיוק תואמים למה ששמעתי על המחלה, אבל בכל זאת על מנת להיות רגוע אלך להיבדק היום.
מודיע בעבודה שלא מגיע.
מרגיש כמו היפוכונדר שנלחץ על כל שטות קטנה.
בקיצור, זה אומר שהאימון שתכננתי לעצמי היום מבוטל.
ממש מבואס.
גם הריצה בשבת לא הסתיימה כפי שציפיתי ועכשיו זה נפל עלי...
בנוסף, היום זה גם היום שאני מאמן את קבוצת הריצה שלי. לא יכול לבטל להם. תכננתי להם אימון כוח משולב ריצה. אימון שעשינו אותו מספר פעמים.
הנחתי את גלית, שבאה לעזרתי ולקחה פיקוד, מה בדיוק צריך לבצע וכמו כן ערכתי שיחת וידאו עם המתאמנים, רגע לפני האימון על מנת לחדד הוראות אחרונות.
מוזר היה לראותם במסך, במקום האימון שלנו ואני בבית חסר אונים מהמצב.
לא מוותר ופורס מזרן אימון ומסדר משקולות לידי. אעשה לפחות שעה של תרגילי כוח.
אומנם זה לא כמו במכון הכושר וגם לא היה בתוכניות להיום, אבל זה מה יש כרגע.
עושה מספר תרגילים לחיזוק שרירי הרגליים, עובר לשרירי הבטן ולבסוף קצת עם משקולות לחיזוק שרירי הכתף והידיים.
עדין לא קיבלתי את תוצאות הבדיקה. מעריך שמחר בבוקר. מאוד מקווה ששלילי, אחרת כל התוכניות ישתנו.
בנוסף לצרה הזו שנפלה עלי, מקבל לפני כשעה מייל מחברת התעופה הלאומית שלנו, "אל על", שעל דעתה ובלי לשאול אותי, שינתה את תאריך הטיסה חזרה ל 12 בספטמבר במקום ה 15. באותו יום הרי מתקיים המרתון...מעצבנים.
אטלפן מחר לברר את פשר העניין.
בינתיים מתחיל לבצע חיפוש לטיסות חזרה בחברות תעופה אחרות.
לסיכום, כנראה שמישהו שם למעלה החליט שלמרתון וינה אני לא אגיע. שנה שניה ברציפות. אני עדין לא אומר נואש. לא מוותר...
עדין